<h1>שו"ת הרשב"א החדשות סימן ל"ו</h1>
<h2>דף יד.</h2>
(תשובת הרשב"א לר' יצחק ב"ר שלמה) תשובה. כתבת פלפלת שאין דרך סתם קנוח לרצף מאכלת, מאותה שאמרו בגמרא אימר שמש רצפה ולא אמרו קינוח רצפה, וכאן הנחת לי מקום ליכשל בו שזה היה אצלי כדחוי מעיקרו וכו', עד אלא שהדברים אמורים על קנוח השקוף, וגם עליו ראוי לומר כן, א"כ אין היד ממשמשת בו כל כך ונשתנה קנוח זה מקנוח שמש שאמרתי, ע"כ. לולא שבאת להעמיד דבריך הראשונים גם עכשיו תעיף עיניך בו, הלא ידעת (שר"א) [שר"ח] וכל המפרשים חוץ מרש"י ז"ל פירשוה בנמצא אשלו, ואפילו כן אמרו שמש רצפה ולא אמרו בקנוח רצפה, וגם רש"י ז"ל פרשה בין בנמצא אשלה בין בנמצא אשלו, ולעולם לקנוח לא חיישינן. עוד כתבת ועל מה שאמרתי דמה שתרגמו לדעת רש"י ז"ל לא ניח לי, דאפילו נמצא על שלה ושלו פריך שפיר וליחוש דילמא דם מאכלת הוא וכו', כתבת עין רואה ואוזן שומעת וכו' והאי דרתח מר אורייתיה הוא דקמרתחא ליה. אבל עדיין במקומי אני עומד, ומה שהקשית כבר הקשה אותו הרב ז"ל וכו' ולא תירץ, ואילו היית' סברתו כסברת אחד מן המתרגמים דבריו, לא נופל הוא מהם לתרץ אחד מן התירוצים ולא תשאר עליו ההלכה בקושיא וכו', ובבקשה ממך אל תכפרני בשעת הדין, ע"כ לשונך.
כל מה שאתה מוסיף בזה לכתוב אתה מוסיף פלא בעיני, הלא דבריך סותרים זה את זה, הלא אמרת דאין דברי המתרגמים נוחים בעיניך לפי שאין זה צריך תירוץ, דשפיר קפריך אפילו אנמצא אשלו ושלה דאמתינתין דקתני וחייבין בקרבן פריך, וליכא לחייובינהו בקרבן אלא על הודאי הגמור דילמא אייתי חולין לעזרה. ועתה אמרת כי יש על דברי המקשה קושיא גדולה, דא"כ היאך נמצא נדה ודאי בבודקת, והיא קושיא גדולה שאין עליה תשובה, עד שרש"י ז"ל רבן של ישראל נשאר לו בקושיא ולא מצא לה תירוץ, דכל מה שתרגמו הגדולים הבאים אחריו ליישב ההלכה, לפי פירושו אין דבריהם כלום מצד שלא אמרם רש"י ז"ל. אין אלו אלא דברי תימה. ומפני שחשבת בכתבך הראשון לסלק קושית המקשים דא"כ לא תמצא נדה ודאי בבודקת, וכוונת לומר דלא נאמר אלא לאוסרה לבעל ולטמא טהרות על ידה, נמצא שכל טומאה בבדיקה שנאמרה בגמרא היא לבעל ולטהרות, ומספק, אבל לחייב קרבן עליה לא, ומשום הכי קפריך הכא דקתני וחייבין בקרבן אמאי ודילמא מייתו חולין לעזרה, זו הייתה כונת פירושך הראשון, ועל כן אמרתי לך אני כי מה שחשבת לתרץ ולהעמיד מצד שאין לחייב קרבן אלא על הודאי הגמור, אין בו ממש, דשורפין על החזקות וסוקלין על החזקות, וחזקת דמים מן האשה מן המקור ולא מן העלייה, וכולה כמו שכתבתיה, ולומר שלא עלה ארוכה להלכה עם פירושה. וכן האמת באמת.
ומה שחדשת עכשיו תירוץ אחר, ואמרת שדברי המקשה ותירוציו מחוורים בכך ומאירים כמרגלית, רבי מטונך אתה שחשבת למשפט לדחות תירוצי הגדולים הקודמים מצד שלא אמרם רש"י ז"ל, אמור מעתה היאך לא ראה רבינו ז"ל תירוץ זה, שהוא ז"ל בישיבה נאה, ואליו יקראו לפנים הרואה, וכל שכן תירוץ המאיר אל עבר פניו, וכי רבינו ז"ל שהיה בעל בעמיו, לא ראה מאורות מימיו. ואך אמנה מדעתי אותה קושיא שהיא כתובה בפירושי רש"י ז"ל אינן מלשונו, וכמו שכתבת גם אתה בסוף וכן האמת, שהוא נוסף מידי המגיהים בגליונים, וחי נפשי וחי נפשך שאיני כופר לך בשעת הדין ולא שלא בשעתו, ואיך אעשה וחטאתי לאלקים. אלא מה שאמרת וכוונת תירוצך אינו עולה בדעתי כלל, דכוונתך לומר דכיון שמצאה בקנוח לפני, וכשחזרה ובדקה אח"כ מצאה טהור, יש לחוש דילמא דם מאכלת הוא, דאי מגופה ה"ל לאשתכוחי עוד בעד הבדיקה, זו שאני מעלה מתירוצך. וא"כ נמצאת אומר דלא פריך אלא אנמצא אשלה לבד, והנה חזרנו לתמוה יותר, דעד עכשיו היינו תמהים היאך אפשר דקאי כלל אנמצא על שלה, ועתה חזרנו לומר דעיקר הקושיא היא מנמצא על שלה, דבדידה איכא להקשות ולתרץ מה שהקשו ותרצו בגמרא לפי תירוצך. ולא עוד, אלא שעיקר מה שתלית עצמך בו במוצאה אח"כ טהור, אין העניין מתקבל כלל, ואינו עולה למי שרצה להסתכל בעיקרי מכלתין, הלא ידעת שאין שונין בטהרות להקל אלא להחמיר (נ"ח ע"א), ומשראת דם טפה כחרדל אפילו חזרה מיד מיד ובדקה עצמה ומצאה טהור אין אומרים דם זה דם מאכלת הוא, ובדקה עצמה בעד הבדוק והניחתו בקופסא ומצאה עליו דם כל שהו, אין אומרים דתחזור ותבדוק, ואיני רואה שהוא צריך לכפור בזה.
עוד כתבת מה שהבאתם להחזיק מההיא דספק ספיקא וכו', עד כך פירשתיה בתחלת העיון, ולא מצאתי ידי ורגלי להעמיד זה, כי היאך אפשר לומר ששנה לנו רבי יוסי בסופ' משנה יתירא על שתי ספיקות לגלות על רישא דחדא ספיקא וכו', עד כיוצא בה לא שמעתי. עכ"ל. תהלה לא' אני מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש, ופירושנו זיהו הנדרש, ובכל מוקטר מוגש, ולא ראיתי מי שאמרו ולקה עליו ונכלם או נתבייש, ואם אתה לא שמעת כיוצא בזו אומר אני לך כמו שאמר רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי, וא"כ מה שתמצא משנה יתירה במשנתינו כיוצא בזו ומה אכתוב ואביא דרך אחד להנה. גם כי אמרתי שרש"י ז"ל כן פירש, ואמרת שבדברי רש"י ז"ל לא מצאת הכרח של כלום, הרגזתני לכתוב לשון רש"י ז"ל אולי שגיתי במשמעותו, זיהו לשונו דיעבד כגון שנתעסק בטהרות אבל לכתחלה (לי) לא תתעסק, קמ"ל משנה יתירה דלרבי יוסי אפילו לכתחלה נמי, ע"כ לשונו. עתה ראה אם לשון זה מוכרע ממקומו ומוכרח אם אין. וכמה נתיפה בעיניכם מה שמצאתם בגליון ישן חדא ספיקא חמירא מספק ספיקא פורתא רישא דחדא ספיקא דיעבד אין לכתחלה לא, וסופ' דספק ספיקא אפילו לכתחלה נמי, ע"כ. תפסת בידך דבר שאינו מסכים כלל כמו שאכתוב בע"ה, ודברי מי שלא קרוב אליך ולא ידעתי, והנחתם דברי מי שחכמתם גלויה קרובה אלינו ומפיהם אנו חיים, דברי כל הפוסקים פה אחד שפסקו כרבי יוסי לטהרה לגמרי לכתחלה אפילו בחדא ספיקא, כמו שכבר כתבתי לך, ואילו מפני שהוא ישן, יש קנקן חדש מלא יין ישן, מלבד כי אי אפשר בשום צד ולא בשום פנים למי שראה מאורות התלמוד מימיו כדאקשינן ורבי יוסי בחדא ספיקא מטהר בספק ספיקא מבעיא, ועל כרחין אי אפשר שנתעקש בזה, כי דברים מכריחים בודאי, כי המקשה היה סבור עכשיו דחדא ספיקא ותרי ספיקי חד דינא אית להו לרבי יוסי, מדקאמר בחד מטהר בתרי מבעיא, וא"כ על כרחנו גם מה שתירץ על זה מהו דתימא, לא בא לסתור עיקר משמעות המקשה, אדרבה להחזיק משמעותו, שכן דרך כל מהו דתימא שבתלמוד, אלא שהוא בא לעשות לו צריכותא מצד אחד שמא לא יפרשו אותו הכל על דרך האמת כמו שהוא מפרשו, אלא שיטעו לומר שיש חילוק ביניהן, או יפרשו עיקר העניין על צד אחר, דדילמא דווקא בדיעבד ולא לכתחלה, קמ"ל לכך הוצרך לשנות משנה יתירה כדי שלא יטעו בה. ומכאן אתה למד סתירת גם הפירוש שהטוך לומר דבר שלא נשמע כמהו, שכתבת וכמה נכון וברור הוא לפרש מהו דתימא הני מילי בדיעבד, כלומר אי לא תנא סופ' דתרתי ספיקי הוה אמינא דרבי יוסי לא טהר ברישא אלא דיעבד, והוא הדין בתרי ספיקי, אבל השתא דתנא סופ', על כרחיך לאו לטהר בדיעבד אתא דהא מרישא שמעינן לה אפילו בחדא ספיקא, אלא ודאי לטהר בה לכתחלה שנאה ע"כ.
וזה דבר שאני תמיה איך עלה אפילו בדמיון הראשון שבמוחך הנבר, חדא ממה שאמרתי שהמקשה עושה להם דרך אחד, וכן מהו דתימא, ועכשיו נפרידם, וה"ל למימר צריכי, רישא דיעבד וסופ' לכתחלה, ועוד כל מהו דתימא לא קאי, והאי קאי לפי דבריך, דהא מפרשת מהו דתימא רישא דיעבד, וכן האמת והכי קאי וסליק דרישא לעולם בדיעבד לפי דבריך. ואם תדחוק לפרש מהו דתימא ה"מ דיעבד אתרתי ספיקי קאי, כ"ש שהוא מרוחק ומוקצה, דמהו דתימא הרי לא נאמר לעולם אלא אמילי דנאמרו בפירוש ולא על מה ששתק ממנו, ואילו עכשיו אתה אומר ה"מ ששתק מהם דהיינו תרי ספיקי, והכי ה"ל למימר מהו דתימא אפילו בחד ספיקי דיעבד אין לכתחלה לא קמ"ל. זה דבר ברור כשמש לא יפקפק בו השכל לעולם, ואולם מעלות רוחכם אני ידעתיה שעיקר מה שעלה בדעתכם בפירוש זה הוא שיעו...ף על פניכם עיקר דברי המתרץ, למה עשה אותה כמשנה יתירה ולא אמר רישא בדיעבד וסופה לכתחילה, דכל היכא דאיכא למדרש ולהצריך לא ניתר. וליתא, דודאי מדתני רבי יוסי בחד דוכתא ספיקא חדא ותרי ספיקי, ומפיק להו לתרוייהו בחד לישנא דבין ברישא בין בסופ' אמרי רבי יוסי מטהר, הילכך על כרחין בחד גוונא מטהר להו, דאי לא ה"ל לפרושי' כיון דבהדי הדדי מתניאן. ודברים נכוחים ומחוורים הם. ומ"מ פירושנו שהוא פירוש של אבות העולם מוכרח ומוכרע ממקומו בלי פקפוק של כלום. (..) ומפני שהשר הנכבד הנעלה רבי חיים כתב אלי גם הוא קצת על מה שכתבתי בראשונה, אני כותב לך מה שכתב עכשו ומה שאני משיבו, כי עמל הוא בעיני לרבות בכתבים. אתה בחסדך תראנו כתבי זה, וימחול לי על שלא כתבתי לו לבדו ולך לבדך, כי ידעתי ש"ל שאתה והוא כשני גופים ונפש אחת.
<h2>דף נט:</h2>
(תשובת הרשב"א לר' יצחק ב"ר שלמה) תשובה. כתבת פלפלת שאין דרך סתם קנוח לרצף מאכלת, מאותה שאמרו בגמרא אימר שמש רצפה ולא אמרו קינוח רצפה, וכאן הנחת לי מקום ליכשל בו שזה היה אצלי כדחוי מעיקרו וכו', עד אלא שהדברים אמורים על קנוח השקוף, וגם עליו ראוי לומר כן, א"כ אין היד ממשמשת בו כל כך ונשתנה קנוח זה מקנוח שמש שאמרתי, ע"כ. לולא שבאת להעמיד דבריך הראשונים גם עכשיו תעיף עיניך בו, הלא ידעת (שר"א) [שר"ח] וכל המפרשים חוץ מרש"י ז"ל פירשוה בנמצא אשלו, ואפילו כן אמרו שמש רצפה ולא אמרו בקנוח רצפה, וגם רש"י ז"ל פרשה בין בנמצא אשלה בין בנמצא אשלו, ולעולם לקנוח לא חיישינן. עוד כתבת ועל מה שאמרתי דמה שתרגמו לדעת רש"י ז"ל לא ניח לי, דאפילו נמצא על שלה ושלו פריך שפיר וליחוש דילמא דם מאכלת הוא וכו', כתבת עין רואה ואוזן שומעת וכו' והאי דרתח מר אורייתיה הוא דקמרתחא ליה. אבל עדיין במקומי אני עומד, ומה שהקשית כבר הקשה אותו הרב ז"ל וכו' ולא תירץ, ואילו היית' סברתו כסברת אחד מן המתרגמים דבריו, לא נופל הוא מהם לתרץ אחד מן התירוצים ולא תשאר עליו ההלכה בקושיא וכו', ובבקשה ממך אל תכפרני בשעת הדין, ע"כ לשונך.
כל מה שאתה מוסיף בזה לכתוב אתה מוסיף פלא בעיני, הלא דבריך סותרים זה את זה, הלא אמרת דאין דברי המתרגמים נוחים בעיניך לפי שאין זה צריך תירוץ, דשפיר קפריך אפילו אנמצא אשלו ושלה דאמתינתין דקתני וחייבין בקרבן פריך, וליכא לחייובינהו בקרבן אלא על הודאי הגמור דילמא אייתי חולין לעזרה. ועתה אמרת כי יש על דברי המקשה קושיא גדולה, דא"כ היאך נמצא נדה ודאי בבודקת, והיא קושיא גדולה שאין עליה תשובה, עד שרש"י ז"ל רבן של ישראל נשאר לו בקושיא ולא מצא לה תירוץ, דכל מה שתרגמו הגדולים הבאים אחריו ליישב ההלכה, לפי פירושו אין דבריהם כלום מצד שלא אמרם רש"י ז"ל. אין אלו אלא דברי תימה. ומפני שחשבת בכתבך הראשון לסלק קושית המקשים דא"כ לא תמצא נדה ודאי בבודקת, וכוונת לומר דלא נאמר אלא לאוסרה לבעל ולטמא טהרות על ידה, נמצא שכל טומאה בבדיקה שנאמרה בגמרא היא לבעל ולטהרות, ומספק, אבל לחייב קרבן עליה לא, ומשום הכי קפריך הכא דקתני וחייבין בקרבן אמאי ודילמא מייתו חולין לעזרה, זו הייתה כונת פירושך הראשון, ועל כן אמרתי לך אני כי מה שחשבת לתרץ ולהעמיד מצד שאין לחייב קרבן אלא על הודאי הגמור, אין בו ממש, דשורפין על החזקות וסוקלין על החזקות, וחזקת דמים מן האשה מן המקור ולא מן העלייה, וכולה כמו שכתבתיה, ולומר שלא עלה ארוכה להלכה עם פירושה. וכן האמת באמת.
ומה שחדשת עכשיו תירוץ אחר, ואמרת שדברי המקשה ותירוציו מחוורים בכך ומאירים כמרגלית, רבי מטונך אתה שחשבת למשפט לדחות תירוצי הגדולים הקודמים מצד שלא אמרם רש"י ז"ל, אמור מעתה היאך לא ראה רבינו ז"ל תירוץ זה, שהוא ז"ל בישיבה נאה, ואליו יקראו לפנים הרואה, וכל שכן תירוץ המאיר אל עבר פניו, וכי רבינו ז"ל שהיה בעל בעמיו, לא ראה מאורות מימיו. ואך אמנה מדעתי אותה קושיא שהיא כתובה בפירושי רש"י ז"ל אינן מלשונו, וכמו שכתבת גם אתה בסוף וכן האמת, שהוא נוסף מידי המגיהים בגליונים, וחי נפשי וחי נפשך שאיני כופר לך בשעת הדין ולא שלא בשעתו, ואיך אעשה וחטאתי לאלקים. אלא מה שאמרת וכוונת תירוצך אינו עולה בדעתי כלל, דכוונתך לומר דכיון שמצאה בקנוח לפני, וכשחזרה ובדקה אח"כ מצאה טהור, יש לחוש דילמא דם מאכלת הוא, דאי מגופה ה"ל לאשתכוחי עוד בעד הבדיקה, זו שאני מעלה מתירוצך. וא"כ נמצאת אומר דלא פריך אלא אנמצא אשלה לבד, והנה חזרנו לתמוה יותר, דעד עכשיו היינו תמהים היאך אפשר דקאי כלל אנמצא על שלה, ועתה חזרנו לומר דעיקר הקושיא היא מנמצא על שלה, דבדידה איכא להקשות ולתרץ מה שהקשו ותרצו בגמרא לפי תירוצך. ולא עוד, אלא שעיקר מה שתלית עצמך בו במוצאה אח"כ טהור, אין העניין מתקבל כלל, ואינו עולה למי שרצה להסתכל בעיקרי מכלתין, הלא ידעת שאין שונין בטהרות להקל אלא להחמיר (נ"ח ע"א), ומשראת דם טפה כחרדל אפילו חזרה מיד מיד ובדקה עצמה ומצאה טהור אין אומרים דם זה דם מאכלת הוא, ובדקה עצמה בעד הבדוק והניחתו בקופסא ומצאה עליו דם כל שהו, אין אומרים דתחזור ותבדוק, ואיני רואה שהוא צריך לכפור בזה.
עוד כתבת מה שהבאתם להחזיק מההיא דספק ספיקא וכו', עד כך פירשתיה בתחלת העיון, ולא מצאתי ידי ורגלי להעמיד זה, כי היאך אפשר לומר ששנה לנו רבי יוסי בסופ' משנה יתירא על שתי ספיקות לגלות על רישא דחדא ספיקא וכו', עד כיוצא בה לא שמעתי. עכ"ל. תהלה לא' אני מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש, ופירושנו זיהו הנדרש, ובכל מוקטר מוגש, ולא ראיתי מי שאמרו ולקה עליו ונכלם או נתבייש, ואם אתה לא שמעת כיוצא בזו אומר אני לך כמו שאמר רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי, וא"כ מה שתמצא משנה יתירה במשנתינו כיוצא בזו ומה אכתוב ואביא דרך אחד להנה. גם כי אמרתי שרש"י ז"ל כן פירש, ואמרת שבדברי רש"י ז"ל לא מצאת הכרח של כלום, הרגזתני לכתוב לשון רש"י ז"ל אולי שגיתי במשמעותו, זיהו לשונו דיעבד כגון שנתעסק בטהרות אבל לכתחלה (לי) לא תתעסק, קמ"ל משנה יתירה דלרבי יוסי אפילו לכתחלה נמי, ע"כ לשונו. עתה ראה אם לשון זה מוכרע ממקומו ומוכרח אם אין. וכמה נתיפה בעיניכם מה שמצאתם בגליון ישן חדא ספיקא חמירא מספק ספיקא פורתא רישא דחדא ספיקא דיעבד אין לכתחלה לא, וסופ' דספק ספיקא אפילו לכתחלה נמי, ע"כ. תפסת בידך דבר שאינו מסכים כלל כמו שאכתוב בע"ה, ודברי מי שלא קרוב אליך ולא ידעתי, והנחתם דברי מי שחכמתם גלויה קרובה אלינו ומפיהם אנו חיים, דברי כל הפוסקים פה אחד שפסקו כרבי יוסי לטהרה לגמרי לכתחלה אפילו בחדא ספיקא, כמו שכבר כתבתי לך, ואילו מפני שהוא ישן, יש קנקן חדש מלא יין ישן, מלבד כי אי אפשר בשום צד ולא בשום פנים למי שראה מאורות התלמוד מימיו כדאקשינן ורבי יוסי בחדא ספיקא מטהר בספק ספיקא מבעיא, ועל כרחין אי אפשר שנתעקש בזה, כי דברים מכריחים בודאי, כי המקשה היה סבור עכשיו דחדא ספיקא ותרי ספיקי חד דינא אית להו לרבי יוסי, מדקאמר בחד מטהר בתרי מבעיא, וא"כ על כרחנו גם מה שתירץ על זה מהו דתימא, לא בא לסתור עיקר משמעות המקשה, אדרבה להחזיק משמעותו, שכן דרך כל מהו דתימא שבתלמוד, אלא שהוא בא לעשות לו צריכותא מצד אחד שמא לא יפרשו אותו הכל על דרך האמת כמו שהוא מפרשו, אלא שיטעו לומר שיש חילוק ביניהן, או יפרשו עיקר העניין על צד אחר, דדילמא דווקא בדיעבד ולא לכתחלה, קמ"ל לכך הוצרך לשנות משנה יתירה כדי שלא יטעו בה. ומכאן אתה למד סתירת גם הפירוש שהטוך לומר דבר שלא נשמע כמהו, שכתבת וכמה נכון וברור הוא לפרש מהו דתימא הני מילי בדיעבד, כלומר אי לא תנא סופ' דתרתי ספיקי הוה אמינא דרבי יוסי לא טהר ברישא אלא דיעבד, והוא הדין בתרי ספיקי, אבל השתא דתנא סופ', על כרחיך לאו לטהר בדיעבד אתא דהא מרישא שמעינן לה אפילו בחדא ספיקא, אלא ודאי לטהר בה לכתחלה שנאה ע"כ.
וזה דבר שאני תמיה איך עלה אפילו בדמיון הראשון שבמוחך הנבר, חדא ממה שאמרתי שהמקשה עושה להם דרך אחד, וכן מהו דתימא, ועכשיו נפרידם, וה"ל למימר צריכי, רישא דיעבד וסופ' לכתחלה, ועוד כל מהו דתימא לא קאי, והאי קאי לפי דבריך, דהא מפרשת מהו דתימא רישא דיעבד, וכן האמת והכי קאי וסליק דרישא לעולם בדיעבד לפי דבריך. ואם תדחוק לפרש מהו דתימא ה"מ דיעבד אתרתי ספיקי קאי, כ"ש שהוא מרוחק ומוקצה, דמהו דתימא הרי לא נאמר לעולם אלא אמילי דנאמרו בפירוש ולא על מה ששתק ממנו, ואילו עכשיו אתה אומר ה"מ ששתק מהם דהיינו תרי ספיקי, והכי ה"ל למימר מהו דתימא אפילו בחד ספיקי דיעבד אין לכתחלה לא קמ"ל. זה דבר ברור כשמש לא יפקפק בו השכל לעולם, ואולם מעלות רוחכם אני ידעתיה שעיקר מה שעלה בדעתכם בפירוש זה הוא שיעו...ף על פניכם עיקר דברי המתרץ, למה עשה אותה כמשנה יתירה ולא אמר רישא בדיעבד וסופה לכתחילה, דכל היכא דאיכא למדרש ולהצריך לא ניתר. וליתא, דודאי מדתני רבי יוסי בחד דוכתא ספיקא חדא ותרי ספיקי, ומפיק להו לתרוייהו בחד לישנא דבין ברישא בין בסופ' אמרי רבי יוסי מטהר, הילכך על כרחין בחד גוונא מטהר להו, דאי לא ה"ל לפרושי' כיון דבהדי הדדי מתניאן. ודברים נכוחים ומחוורים הם. ומ"מ פירושנו שהוא פירוש של אבות העולם מוכרח ומוכרע ממקומו בלי פקפוק של כלום. (..) ומפני שהשר הנכבד הנעלה רבי חיים כתב אלי גם הוא קצת על מה שכתבתי בראשונה, אני כותב לך מה שכתב עכשו ומה שאני משיבו, כי עמל הוא בעיני לרבות בכתבים. אתה בחסדך תראנו כתבי זה, וימחול לי על שלא כתבתי לו לבדו ולך לבדך, כי ידעתי ש"ל שאתה והוא כשני גופים ונפש אחת.
<h2>דף סה:</h2>
(תשובת הרשב"א לה"ר יצחק ב"ר שלמה) עוד כתבת ומה שכתבתי בבועל את הבתולה וכו', עד ואיני רואה לך הכרח בזה, אלא דלא ה"ל לתלמודא לומר בהא לישנא, וכל הלשון ראוי ונאות לאשר ייטב בעיניו, ואין משיבין את הארי בדברים כאלו, ע"כ. מעיד אני עלי כי בכתבי אליך דברים הללו מובטח הייתי שלא יחלוק בהן אדם מישראל, ומכים היו גם את הארי גם את הדוב, ואילו שמען מי שאמר בהפכן היה חוזר עליהם מעורכי המלחמה, ואתה אמרת שאינו אלא לשון בעלמא ודבר הנאות לכל צד, כמה עינים פקחתי על דברים אלו והעמדתים לפני העדה למשפטו, כמה תמהו עליך רבים. אני אמרתי שאחר שפסקו רב ושמואל כב"ש בפירוש ודלא כב"ה, היאך אפשר לומר שהשיב רבא שיש להקשות עליו ממתניתין כלומר מב"ה, שפסקו הם בפירוש דלא כב"ה, היש נגר ובר נגר דיפרוקינהו. ומה שאמרת עכשו טעם מחודש קלוש ומרודד כבורח וכצפור נמלט מיד, דרב ושמואל לא אמרי הלכה כב"ש, אלא אמרי מילתיהו כמאן דאמר סברא דנפשיה, זו קשה מכלן, היתכן שיאמר אדם הלכה שאינה נאמרת על דבר, על כרחנו או על כלל כל הבתולות אמרו כן, או אפרקין דתנוקת קיימי, ועליה אמור בכלל הלכתא בועל בעילת מצוה ופורש, או אחדא בבא מינייהו קיימי ועלייהו אמרי הלכתא, דאי מילתא באפיה נפשיה אחדא איתתא היא, מאי הלכתא בועל בעילת מצוה דקאמר, באיזו אשה אמרו ובאיזו בעילה אמרו, זיהו דבר שעליו אבן מקיר תזעק, ולולא כבודך אשר בכור אתננו, ודבריך יקר כמו נגיד אקרבנו, דבר זה ארחיקנו, אם אביט אליו ואם אראנו.
עוד כתבת ונתחדש לי בזה ראייה חזקה ממאי דאקשינן בגמרא עלייהו דרב ושמואל ממעשה דרבי דנתן לה ד' לילות מתוך י"ב, ואי מילתייהו דרב ושמואל בראתה ועודה בבית אביה דווקא לימרו ליה לרב חסדא דעובדא דרבי בהגיע זמנה לראות ונשאת, דבהא אמרי ב"ה דנותנין לה ד' לילות, ואינהו קיימי בראתה ועודה בבית אביה, ועתה אע"פ שאני מסייע דבריך אם תוכל לדחות ראייה זו תודיעני ע"כ. חי אהבתך כי עיון הראשון שעיינתי בסתירת אותו פירוש היה זה לומר שאם דרב ושמואל דווקא בראתה ועודה בבית אביה מאי קפריך מדרבי והא ההיא מן הניתנות מתן ד' הוא, אלא שחשבתי בדעתי שלא לכתוב דבר שתפול בו הדחייה באפשרות, ולא כתבתי אלא הדברים שהפכתים לכמה צדדים ומצאתים בדעתי שלא יוכל אדם לחלוק בהן כלל. והדחיה שמצאתי לאותה ראיה הוא שאמרתי אולי תשיבני דרב חסדא ס"ל דרבי חדא נתן בקטנות ותרתי בנערות וחדא בבגרות, דכל תלתא ירחי חדא עונה היא כפשטה דמילתא, וקסבר רב חסדא דבוגרת אע"פ שלא ראתה בעודה בבית אביה הרי היא כנערה שראתה ולית לה אלא לילה אחת, וכדאמר רב בהדיא בריש פרקין (ס"ד ע"ב) בוגרת נותנין לה לילה הראשון, ואפילו הכי נתן לה רבי בבגרות כל אותה הלילה. ואע"ג דמקשינן בגמרא אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא אית לה טפי, כי היכי דאהני קטנות (כבגרות) כנערות למבצר חדא מהני נמי נערות כבגרות למבצר לה חדא, לא אי אמרת בוגרות אין לה אלא לילה הראשון וכו' תהני נמי נערות כבגרות ולא ליתיב אלא בעילת מצוה ותו לא, דילמא קסבר רב חסדא דקטנות אהני כנערות משום דאית לה לילות ומצינן למבצר לה חדא מינייהו, אבל נערות כבגרות לא אפשר, דלמבצר לה מלילה אחת לא בצרינן לה. וא"כ תמצא לומר דאפשר לאקשויי עלי דרב חסדא הכין אמאי לא בצרינן ליה כיון דלא קאמר ליה פרכתיה לא דייקינן ליה כוליה האי, דהכי אמרינן בעלמא. זוהי דחייתה שעליה נסמכתי שלא לכתוב, כדי שלא ליתן מקום למקשה להקשות, כי קרוב הדבר לדחות כך. וראיה אני אתן לך על זה, שהרי עליה חששתי וכתבתי לך על דברי רבי יוחנן ור"ל ודאי בתנוקת בפרקין קאמר דאי בבוגרת או ראתה בבית אביה לא ה"ל למימר סתם בתנוקת אלא בבוגרת או ברואה בבית אביה, ע"כ לשוני שכתבתי לך. ואתה רואה כי אין מקום לבוגרת כאן בדברי, אלא מחשש אותו פירוש, כי יראתי כי אמרתי אולי תפרשנו כך כי יישר בעניך פירוש הרמב"ם ז"ל.
עוד כתבת הרב אלפסי ז"ל כתב כל סוגית ההלכה, ואילו היה תופש עיקר הפירוש אשר פרשת' והירושלמי אשר הביא, מי הביאו לכתוב עד שתחיה המכה עד כמה, ודברי רב גדל דפרקא קמא, ושמשה בימים לא הפסידוה לילות, ובוגרת נותנין לה לילה הראשון, הא אסיקנא בכלהו בועל בעילת מצוה ופורש, ובדברי הרב אלפסי ז"ל לא תמצא ידך לומר שדרכו לכתוב על פי ההלכה (אלא) [ולא] ע"פ המעשה ע"כ. של"ה רבים מצאה ידינו להציל בזה, וגם אתה לא נתת לבך על מה שכתב תוכל להושיע, כי יושבי בית המדרש אינן קצרי יד בדברים כאלו, חדא שהלכות הרב ז"ל אדרבה אינן הלכות פסוקות, רק על דרך הגמרא יצוקות, להביא הסוגיות והמחלוקות כדי שתהיינה פסקותיו מתוכן נדבקות, ואחר מקריבות הקרוב והרחוק והדחוי מרחיקות. ואמנם בזה כבר [ר]אית שגם הוא ז"ל הביא מראות דמים ומחלקתן של ב"ה וב"ש בהן וכל מה שנאמר בהן בגמרא, ואח"כ סדר דיני הנדה והזבה על פי הגמרא, וידו חלקתה להן בקו קו לקו על קו התורה ואח"כ יאמר הדין הוא דינא דאורייתא. וכמנהג הזה בעצמו נהג בבא על הבתולות, ועשה כן כמנהגו הטוב וכפי אשר חייבה חכמתו הרחבה, כדי להורות ולהבדיל בין בועל את הנדה ואת הזבה דאורייתא, ובין פורץ מנהג קדושים לבד. ונפקא מינה להלקותו ולהענישו, או לקוברו בין רשעים גמורים, כדאמר בגמרא (יבמות ל"ג ע"ב) למאי נפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים. ולולא שזו הייתה כוונת הרב ז"ל היתכן שיביא הירושלמי שהוא הפך מה שכתב, ולא פירש ולא קי"ל הכי אלא כגמרתינו, כדרכו במקומות שהירושלמי חולק עם התלמוד הבבלי.
<h2>דף סו.</h2>
(תשובת הרשב"א לר' יצחק ב"ר שלמה) תשובה. כתבת פלפלת שאין דרך סתם קנוח לרצף מאכלת, מאותה שאמרו בגמרא אימר שמש רצפה ולא אמרו קינוח רצפה, וכאן הנחת לי מקום ליכשל בו שזה היה אצלי כדחוי מעיקרו וכו', עד אלא שהדברים אמורים על קנוח השקוף, וגם עליו ראוי לומר כן, א"כ אין היד ממשמשת בו כל כך ונשתנה קנוח זה מקנוח שמש שאמרתי, ע"כ. לולא שבאת להעמיד דבריך הראשונים גם עכשיו תעיף עיניך בו, הלא ידעת (שר"א) [שר"ח] וכל המפרשים חוץ מרש"י ז"ל פירשוה בנמצא אשלו, ואפילו כן אמרו שמש רצפה ולא אמרו בקנוח רצפה, וגם רש"י ז"ל פרשה בין בנמצא אשלה בין בנמצא אשלו, ולעולם לקנוח לא חיישינן. עוד כתבת ועל מה שאמרתי דמה שתרגמו לדעת רש"י ז"ל לא ניח לי, דאפילו נמצא על שלה ושלו פריך שפיר וליחוש דילמא דם מאכלת הוא וכו', כתבת עין רואה ואוזן שומעת וכו' והאי דרתח מר אורייתיה הוא דקמרתחא ליה. אבל עדיין במקומי אני עומד, ומה שהקשית כבר הקשה אותו הרב ז"ל וכו' ולא תירץ, ואילו היית' סברתו כסברת אחד מן המתרגמים דבריו, לא נופל הוא מהם לתרץ אחד מן התירוצים ולא תשאר עליו ההלכה בקושיא וכו', ובבקשה ממך אל תכפרני בשעת הדין, ע"כ לשונך.
כל מה שאתה מוסיף בזה לכתוב אתה מוסיף פלא בעיני, הלא דבריך סותרים זה את זה, הלא אמרת דאין דברי המתרגמים נוחים בעיניך לפי שאין זה צריך תירוץ, דשפיר קפריך אפילו אנמצא אשלו ושלה דאמתינתין דקתני וחייבין בקרבן פריך, וליכא לחייובינהו בקרבן אלא על הודאי הגמור דילמא אייתי חולין לעזרה. ועתה אמרת כי יש על דברי המקשה קושיא גדולה, דא"כ היאך נמצא נדה ודאי בבודקת, והיא קושיא גדולה שאין עליה תשובה, עד שרש"י ז"ל רבן של ישראל נשאר לו בקושיא ולא מצא לה תירוץ, דכל מה שתרגמו הגדולים הבאים אחריו ליישב ההלכה, לפי פירושו אין דבריהם כלום מצד שלא אמרם רש"י ז"ל. אין אלו אלא דברי תימה. ומפני שחשבת בכתבך הראשון לסלק קושית המקשים דא"כ לא תמצא נדה ודאי בבודקת, וכוונת לומר דלא נאמר אלא לאוסרה לבעל ולטמא טהרות על ידה, נמצא שכל טומאה בבדיקה שנאמרה בגמרא היא לבעל ולטהרות, ומספק, אבל לחייב קרבן עליה לא, ומשום הכי קפריך הכא דקתני וחייבין בקרבן אמאי ודילמא מייתו חולין לעזרה, זו הייתה כונת פירושך הראשון, ועל כן אמרתי לך אני כי מה שחשבת לתרץ ולהעמיד מצד שאין לחייב קרבן אלא על הודאי הגמור, אין בו ממש, דשורפין על החזקות וסוקלין על החזקות, וחזקת דמים מן האשה מן המקור ולא מן העלייה, וכולה כמו שכתבתיה, ולומר שלא עלה ארוכה להלכה עם פירושה. וכן האמת באמת.
ומה שחדשת עכשיו תירוץ אחר, ואמרת שדברי המקשה ותירוציו מחוורים בכך ומאירים כמרגלית, רבי מטונך אתה שחשבת למשפט לדחות תירוצי הגדולים הקודמים מצד שלא אמרם רש"י ז"ל, אמור מעתה היאך לא ראה רבינו ז"ל תירוץ זה, שהוא ז"ל בישיבה נאה, ואליו יקראו לפנים הרואה, וכל שכן תירוץ המאיר אל עבר פניו, וכי רבינו ז"ל שהיה בעל בעמיו, לא ראה מאורות מימיו. ואך אמנה מדעתי אותה קושיא שהיא כתובה בפירושי רש"י ז"ל אינן מלשונו, וכמו שכתבת גם אתה בסוף וכן האמת, שהוא נוסף מידי המגיהים בגליונים, וחי נפשי וחי נפשך שאיני כופר לך בשעת הדין ולא שלא בשעתו, ואיך אעשה וחטאתי לאלקים. אלא מה שאמרת וכוונת תירוצך אינו עולה בדעתי כלל, דכוונתך לומר דכיון שמצאה בקנוח לפני, וכשחזרה ובדקה אח"כ מצאה טהור, יש לחוש דילמא דם מאכלת הוא, דאי מגופה ה"ל לאשתכוחי עוד בעד הבדיקה, זו שאני מעלה מתירוצך. וא"כ נמצאת אומר דלא פריך אלא אנמצא אשלה לבד, והנה חזרנו לתמוה יותר, דעד עכשיו היינו תמהים היאך אפשר דקאי כלל אנמצא על שלה, ועתה חזרנו לומר דעיקר הקושיא היא מנמצא על שלה, דבדידה איכא להקשות ולתרץ מה שהקשו ותרצו בגמרא לפי תירוצך. ולא עוד, אלא שעיקר מה שתלית עצמך בו במוצאה אח"כ טהור, אין העניין מתקבל כלל, ואינו עולה למי שרצה להסתכל בעיקרי מכלתין, הלא ידעת שאין שונין בטהרות להקל אלא להחמיר (נ"ח ע"א), ומשראת דם טפה כחרדל אפילו חזרה מיד מיד ובדקה עצמה ומצאה טהור אין אומרים דם זה דם מאכלת הוא, ובדקה עצמה בעד הבדוק והניחתו בקופסא ומצאה עליו דם כל שהו, אין אומרים דתחזור ותבדוק, ואיני רואה שהוא צריך לכפור בזה.
עוד כתבת מה שהבאתם להחזיק מההיא דספק ספיקא וכו', עד כך פירשתיה בתחלת העיון, ולא מצאתי ידי ורגלי להעמיד זה, כי היאך אפשר לומר ששנה לנו רבי יוסי בסופ' משנה יתירא על שתי ספיקות לגלות על רישא דחדא ספיקא וכו', עד כיוצא בה לא שמעתי. עכ"ל. תהלה לא' אני מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש, ופירושנו זיהו הנדרש, ובכל מוקטר מוגש, ולא ראיתי מי שאמרו ולקה עליו ונכלם או נתבייש, ואם אתה לא שמעת כיוצא בזו אומר אני לך כמו שאמר רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי, וא"כ מה שתמצא משנה יתירה במשנתינו כיוצא בזו ומה אכתוב ואביא דרך אחד להנה. גם כי אמרתי שרש"י ז"ל כן פירש, ואמרת שבדברי רש"י ז"ל לא מצאת הכרח של כלום, הרגזתני לכתוב לשון רש"י ז"ל אולי שגיתי במשמעותו, זיהו לשונו דיעבד כגון שנתעסק בטהרות אבל לכתחלה (לי) לא תתעסק, קמ"ל משנה יתירה דלרבי יוסי אפילו לכתחלה נמי, ע"כ לשונו. עתה ראה אם לשון זה מוכרע ממקומו ומוכרח אם אין. וכמה נתיפה בעיניכם מה שמצאתם בגליון ישן חדא ספיקא חמירא מספק ספיקא פורתא רישא דחדא ספיקא דיעבד אין לכתחלה לא, וסופ' דספק ספיקא אפילו לכתחלה נמי, ע"כ. תפסת בידך דבר שאינו מסכים כלל כמו שאכתוב בע"ה, ודברי מי שלא קרוב אליך ולא ידעתי, והנחתם דברי מי שחכמתם גלויה קרובה אלינו ומפיהם אנו חיים, דברי כל הפוסקים פה אחד שפסקו כרבי יוסי לטהרה לגמרי לכתחלה אפילו בחדא ספיקא, כמו שכבר כתבתי לך, ואילו מפני שהוא ישן, יש קנקן חדש מלא יין ישן, מלבד כי אי אפשר בשום צד ולא בשום פנים למי שראה מאורות התלמוד מימיו כדאקשינן ורבי יוסי בחדא ספיקא מטהר בספק ספיקא מבעיא, ועל כרחין אי אפשר שנתעקש בזה, כי דברים מכריחים בודאי, כי המקשה היה סבור עכשיו דחדא ספיקא ותרי ספיקי חד דינא אית להו לרבי יוסי, מדקאמר בחד מטהר בתרי מבעיא, וא"כ על כרחנו גם מה שתירץ על זה מהו דתימא, לא בא לסתור עיקר משמעות המקשה, אדרבה להחזיק משמעותו, שכן דרך כל מהו דתימא שבתלמוד, אלא שהוא בא לעשות לו צריכותא מצד אחד שמא לא יפרשו אותו הכל על דרך האמת כמו שהוא מפרשו, אלא שיטעו לומר שיש חילוק ביניהן, או יפרשו עיקר העניין על צד אחר, דדילמא דווקא בדיעבד ולא לכתחלה, קמ"ל לכך הוצרך לשנות משנה יתירה כדי שלא יטעו בה. ומכאן אתה למד סתירת גם הפירוש שהטוך לומר דבר שלא נשמע כמהו, שכתבת וכמה נכון וברור הוא לפרש מהו דתימא הני מילי בדיעבד, כלומר אי לא תנא סופ' דתרתי ספיקי הוה אמינא דרבי יוסי לא טהר ברישא אלא דיעבד, והוא הדין בתרי ספיקי, אבל השתא דתנא סופ', על כרחיך לאו לטהר בדיעבד אתא דהא מרישא שמעינן לה אפילו בחדא ספיקא, אלא ודאי לטהר בה לכתחלה שנאה ע"כ.
וזה דבר שאני תמיה איך עלה אפילו בדמיון הראשון שבמוחך הנבר, חדא ממה שאמרתי שהמקשה עושה להם דרך אחד, וכן מהו דתימא, ועכשיו נפרידם, וה"ל למימר צריכי, רישא דיעבד וסופ' לכתחלה, ועוד כל מהו דתימא לא קאי, והאי קאי לפי דבריך, דהא מפרשת מהו דתימא רישא דיעבד, וכן האמת והכי קאי וסליק דרישא לעולם בדיעבד לפי דבריך. ואם תדחוק לפרש מהו דתימא ה"מ דיעבד אתרתי ספיקי קאי, כ"ש שהוא מרוחק ומוקצה, דמהו דתימא הרי לא נאמר לעולם אלא אמילי דנאמרו בפירוש ולא על מה ששתק ממנו, ואילו עכשיו אתה אומר ה"מ ששתק מהם דהיינו תרי ספיקי, והכי ה"ל למימר מהו דתימא אפילו בחד ספיקי דיעבד אין לכתחלה לא קמ"ל. זה דבר ברור כשמש לא יפקפק בו השכל לעולם, ואולם מעלות רוחכם אני ידעתיה שעיקר מה שעלה בדעתכם בפירוש זה הוא שיעו...ף על פניכם עיקר דברי המתרץ, למה עשה אותה כמשנה יתירה ולא אמר רישא בדיעבד וסופה לכתחילה, דכל היכא דאיכא למדרש ולהצריך לא ניתר. וליתא, דודאי מדתני רבי יוסי בחד דוכתא ספיקא חדא ותרי ספיקי, ומפיק להו לתרוייהו בחד לישנא דבין ברישא בין בסופ' אמרי רבי יוסי מטהר, הילכך על כרחין בחד גוונא מטהר להו, דאי לא ה"ל לפרושי' כיון דבהדי הדדי מתניאן. ודברים נכוחים ומחוורים הם. ומ"מ פירושנו שהוא פירוש של אבות העולם מוכרח ומוכרע ממקומו בלי פקפוק של כלום. (..) ומפני שהשר הנכבד הנעלה רבי חיים כתב אלי גם הוא קצת על מה שכתבתי בראשונה, אני כותב לך מה שכתב עכשו ומה שאני משיבו, כי עמל הוא בעיני לרבות בכתבים. אתה בחסדך תראנו כתבי זה, וימחול לי על שלא כתבתי לו לבדו ולך לבדך, כי ידעתי ש"ל שאתה והוא כשני גופים ונפש אחת.
